top of page

מבצעים

אודות הספרים

פועם

לרונן יש קריירה משגשגת, משפחה יפה וחברים רבים, אבל סערה אדירה משתוללת בתוכו. בגיל 55, ולראשונה בחייו, הוא מתבונן היישר אל התהום הפעורה בנפשו ושואל את עצמו שאלות שמעולם לא העז לשאול: האם הוא מאושר ומסופק בחייו? מדוע מעולם לא ביקר בקברו של החבר הכי טוב שלו מהצבא, אודי? איך זה שהיחסים שלו עם אביו קרירים? כיצד השפיעה הטראומה בעקבות מות אימו על גופו ועל נפשו, ולמה הוא פשוט לא מצליח לנשום? ​ זהו ספרו הרביעי של דרור שגב וכמו בספריו הקודמים, "חוצה", "ילד מקולקל" ו"אין לי מספיק מילים בגוף", הכתיבה נועזת, ישירה ומחוברת לכאן ולעכשיו. גם בספר הזה אפשר להבחין באבולוציה פרטית של הסופר כאדם, התפתחות שרלוונטית לכל אדם שחצה את גיל 50 – הוא מציג שאלות נוקבות ומהותיות על החיים, מעמת את הגיבור עם עברו ומאלץ אותו לנהל את ההווה שלו וגם להתייחס אל עתידו. הוא נוגע בתשוקות, בפחדים ובחלומות של כל אדם באשר הוא אדם. ביד בטוחה מקרב דרור את הקורא אל עצמו; אהבה וכאב, חיים ומוות, עבר ועתיד מתקבצים יחד על שבילי חיים מוכרים ומסלולים לא מסומנים, וכך נפתחת דרך שבסופה דבר כבר לא יהיה כשהיה.

אין לי מספיק מילים בגוף

אין לי מספיק מילים בגוף – ילדות אבודה ויחסים מורכבים בין ילד להוריו, הם רק נדבך אחד שעליו נשענת העלילה בספר זה; מקופלים פה עניינים שברומו של עולם, בהם החיים והמוות, האהבה והפרידה, האומנות והחומר, הגשמי והרוחני. החיים של אומן האובססיבי ליצירתו מקבלים תפנית בלתי צפויה דווקא כשנראה שהכל מסתדר לו, וגם כאן- האוזניים לא יפסיקו לנגן את המוזיקה שהורכבה במיוחד עבור אוזנו.

חוצה

חוצה - ספר שמשך כתיבתו ארך לא פחות מאשר חמש שנים תמימות. בספרי זה רקחתי עבור קוראיי "על אש קטנה" מסע אישי מורכב, פנימי וחיצוני – של אדריכל צעיר המחליט שהוא מעוניין בחיים אחרים עבור עצמו; הוא נוטש הכל, אישה, ילדים, מקצוע ובית, ויוצא למסע רגיל מפרך. המסע הזה הוא נקודת מפנה שאחריה דבר לא יהיה עוד כפי שהיה. דור שלם של ילדי שכונות שנטמע בישראליות החדשה עדיין מחפש את הריחות והטעמים של השכונה הנעלמת, במקרה הזה; שכונה בעיר חדרה עוברת כחוט שני במסע החיים של הגיבור, ומשרטטת את עצמה כמפת ילדות נשכחת ומקפל בתוכו את הסיפור של כולנו: משבר גיל הארבעים.

ילד מקולקל

ילד מקולקל – מקום עצום של כבוד אני מקדיש למוזיקה בכל ספר שאני כותב; בכל יצירה כתובה שלי, תתנגן באוזני הקורא גם רצועת שירים שהרכבתי במיוחד עבורו, ואילו הפעם, בספר הזה – המוזיקה מקבלת מקום של כבוד גם בתוך העלילה עצמה; "לפעמים יש לי הרגשה שאני נמצא בתוך תיבת תהודה של מוזיקה, אני הצליל שנוצר, ולפעמים אני כלי הנגינה עצמו. אתה בטח לא מבין..." זהו קטע מתוך דיאלוג עמוק שמתקיים בין נער מתבגר לפסיכולוג שלו, דיאלוג המתנהל גם באמצעות מוזיקה וצלילים המתרוצצים לשניהם בגוף. ערן הוא נער שבורח מביתו ומתחיל במסע המהווה גשר בין המעגלים החיצוניים והפנימיים של חייו,מסע שבמהלכו גם ערן וגם הסובבים אותו עוברים תיקון שכל אחד מאיתנו בחייו – כבן, כאבא, כאח, וכיצור אנושי – חווה בהכרח ומתאווה לצמוח מתוכו".

bottom of page