אני בעמוד שבע,
ככה מונח הספר באמצע המילים
קשה לי להתקדם .
זה לא .סתם שתדעי.
פשוט זה כנראה,
מספיק לי.
העיניים נעצמות לאט,
הכבדות של היין עוצרת לי נשימות,
ואני רוצה רק לשים את הראש ולהתפוגג.
לצמצם את האש,
לכבות את העשן המיתמר מתוך האנרגיה הצרובה שבי,
לדעת שיש חיים מעבר למרחק האינסופי שנבקע בינך לבינך.
משה הרים את המטה וים סוף נבקע לשתיים
האמת בקועה לשתים
האמת מטהרת
שורפת
לפעמים מנשימה את עצמה הפוך.
אולי
אני עגל הזהב אולי בכלל אני רק סתם עגל
מי יודע,
את יודעת?
אני חי בתוך תא קולי
כנראה שהקילוף מתחיל להיות חודרני,
מקלף גם את נימי הדם.
בסוף אתאהב בעצמי
ואז מה יהיה,
יגמרו לי הדמעות.
אז שתדעי.
אני.
האינדיאני.
ישן בעיניים פקוחות לרווחה,
תמיד
עם מימיה
למקרה שיהיה מסע ככה פתאום.