בואי


בואי - דרור שגב

עריכה -שרית שמיר.


בואי אלי תרגישי איך אני ניזון מימים חדשים,

את מבינה, נוצרו זיקים בנשמה האבודה והדפוקה שלי,

הבערת לי אש בתוך החרמים והחסכים שלי.

בייבי מה שלומך? זה אני כותב לך

אני. האיש עם הכנפיים.

את שומעת, בא לי לשיר כמו דילן הדפוק,

להמהם עם קול צרחני,

ולדפוק את הראש בקיר,

לעשן חומרים אסורים,

לנפנף עם החושים הקדומים שבי.

מה קורה ? אני שואל את עצמי.

אני חושב על זה לעומק

תקראי בין השורות כמה אני רוצה לבוא עד אלייך,

לנשום ,לקלף, לקלס, לטשטש, למשמש במעמקי הצמחייה הזאת.

ישירות.... ביקשת. בבקשה הנה.

לעמק העצום הזה,

לאכול ממך

מתוכך

ממש מבפנים

לשתות מהעסיס המצונן שבך.

מה קורה איתי?

מה פאקינג קורה איתי

מה????

בערבים אני קורא את סלינג'ר האולטימטיבי,

ואולי אני משתגע כמו הולדן פאקינג קולפילד הדפוק

התפסן, בעצם מלך התפסנים.

מי קורא אותי בעצם בכלל?

מי מעיז לקרוא אותי בכלל?

מצחיקים.

עכשיו אני עומד מול הים הכחול...זה האמורפי

נושם אוויר צלול

אוכל תפוז

וחושב.

כמה בא לי להיות שם

לאכול מתוך מצבור הטעמים המדהים הזה

ללגום

משוחררים מהבנות, פרשנות ויתר חומרים אסורים.

זה אישי