סלעים


דרור שגב - סלעים

סערה . והעץ שלי שנעלם.


זמן ארוך ישבתי על סלע כתוש. מביט

בשמיים נצץ הכדור הכתום

שלח זהרורים בצבעי פסטל אל האופק.

האוויר הפך שקוף וממכר.

דיברתי עם עצמי, אמרתי מילים

כאלה שעליהן אני חוזר במרווחים קצרים.

כנראה שאם תחפש היטב תגיע לרגע ששבו תוכל לצוף

צליל טוב מוסיף כלכך הרבה

הסלע אסף לתוכו את כל החלקים שעליהם ויתרתי.

ואני ישבתי מצומצם... והבטתי רחוק

שחררתי את כל הדורש שחרור.

נטשתי את שריטות הגוף והבלי הרוח.

כשהשמש החלה להתערטל באופק

התפרקדתי על הסלע,

הנחתי את ראשי על זיז בולט ו

הבטתי בשמיים הרחוקים.

ובעולם מקביל ראיתי

תנועה ועוד תנועה.

הלב שלי נמס.

הנשמה שלי עפה.