כמיהה.
מאחורי הבית שבו גדלתי היו מרחבים עצומים של שדות חיטה לא מעובדים שהגיעו עד מבוא הפרדסים שחלשו ביופי רב על השכונה הוותיקה.
חדרה הייתה עיר של פרדסים, בכל אופן ככה היה פעם, לצערי הפרדסים נמוגו במהלך השנים.
בפרוץ האביב שבועות מספר לפני חג פסח החלו לצמוח עשבי בר ירוקים גבוהים וקוצים מסוגים שונים שתחמו את שטח השדות עד הפרדסים.
ביום שישי אחרי הצהריים רגעים לפני סיום סיבוב של השמש התיישבתי על כיסא הנוח הישן ומבטי לעבר השדות, כבר מאז הייתה לי משיכה לשדות מרחביים אבל אז היה להם טעם ילדות. מחשבותיי היו פסיפס אינסופי של של ילד הכמה לעוף. הרוח הקרירה ציננה את החולצה שלבשתי ספוגת הזיעה ממשחקי הכדורגל בשכונה.
על המרחבים החל לנצוץ השקט.
בבית מאחורי אימי וסבתי צפו בסרט ערבית המוקרן ביום שישי בטלוויזיה. אבי קרא את עיתון מעריב במטבח כשהוא לוגם נס קפה ואני הבטתי בשדות והרכבתי לעצמי חלומות.
יום שישי עטף בצלילות את השכונה וניתן היה להקשיב לצלילי התפילה הנישאת מבית כנסת שגבל בבית הספר היסודי מול ביתי. השדות נצצו באורח נהדר של ביטחון עצמי של יופי. וריח הפרדסים הימם את השכונה.
נותרו רגעים מעטים לפני העלטה שתרד כשמיכה ועד ארוחת ערב של ערב שישי אז הייתי קם מהכיסא וצעדתי לעבר השביל הכתוש המפריד בין השדות, חוצה את הקוצים ועשבי הבר מלטף באצבעותיי את הטבע הנושם צופה לעבר החושך המתקרב רגע לפני שיכסה את מרחבי השכונה
כשהעלטה ירדה ופנסי הרחוב החלו לזרוח שבתי לביתי מתקלח והמתנתי לסיום סרט הערבית. סבא וסבתא היו נשארים לשבת( זה היה אהוב עלי עד מאד).
משפחתי התכנסה סביב שולחן האוכל הצמוד לחלון המטבח כך שיכולתי להביט לפרקים לצללי החושך הכהה. סבי היה מברך את הקידוש של ערב שבת וכולנו עמדנו סביב השולחן וטעמנו מהיין ואז הגיש לכל אחד את הלחם הביתי הטבול במלח. סבתא הייתה אומרת כמה שהשחקן בסרט היה נהדר וברור שהסרטים הלבנונים עולים ברמתם על הקולנוע המצרי.
היא הייתה קמה מהשולחן ומגישה את הסלטים הצבעונים. מטבוחה אדומה, פלפלים ירוקים, גזר כתום. בקערות זכוכית תואמות היא הייתה מוזגת סלק אדום ופולים חומים. ועל מגש רחב היה מונחת פשטידת (מחאמר) תפוחי האדמה. לחם הבית הוגש בטס המיועד לו. סבא היה מוזג לו ואבא יין אדום. אני ואחותי לגמנו מכוס קולה שהייתה מותרת רק ביום שישי.
הדגים החריפים היו מוגשים לצלחות ישר מהסיר ולכל דג היה נלווה רוטב אדום משחתי חריף, שחלקיקי שום ופלפל זרועים בתוכו. את הרוטב ספגתי בלחם הטרי ולפעמים הייתי מעביר עוד סיבוב מהלחם ישירות לתוך מעמקי הסיר עד שאבא היה מעיר לי.
בסיום אכילת הדג החריף אימא הייתה מפנה את השולחן וכולם היו משוחחים בליווי הרבה צחוק על מהלך השבוע. למנה העיקרית סבא הייתה מגישה בקערה עמוקה שקופה קוסקוס צהבהב שעשוי בעבודת יד ועובר סינון דרך מסננת. בקערה נפרדת היו הירקות הצבעונים, הגזר והדלעת הכתומים החומסים והקישואים ומעליהם בשר בקר שהיה מתפרק ונימוח . סבתא הייתה מוזגת לכולם את המנות על הצלחות ומדרבנת בנו לאכול ולטעום כי יש המון קוסקוס. אני כבר שבעתי מהדגים והלחם ורק רציתי לשבת על הכורסא ולהקשיב לצלילים של הלילה.
לאחר מגוון הטעמים וכוס תה טבול בנענע המוגש בקומקום כסוף ונמזג לכוסות אורכיות צבעוניות והפיצוחים שהוגשו לשולחן יצאתי אל הגינה מהדלת האחורית כדי להביט בשדות שלי המכוסים בשמיכת הלילה, ולהשקיף על הירח הנוצץ מעל. וחלמתי, בחיי שחלמתי. לפעמים סבא שלי היה מצטרף אלי יושב לצדי בשקט ולאחר דקות מספר היה אומר לי בקול רך, "יפה ושקט פה אה דרורי..."