273817535

"אני רוצה להכיר את כל הצלילים הקיימים בעולם וכל צליל שאני לומד להכיר משלים עוד חלק מהנשמה שלי." ערן חדש נולד מול עיניו המשתאות של אברם. בכל פעם ששוחחו על מוזיקה פרשו כנפי זהב דמיוניות את זוהרן וגופו התמתח והתעדן. המון צלילים התנוססו מגופו של הנער. תחושת סכין מלובנת צרבה את גופו
של אברם מבפנים. "אני משתדל בכל תקופת זמן להקשיב לסוגי מוזיקה שונים ולחוות חוויה שונה של כלי נגינה וסגנונות מוזיקליים מגוונים, לנסות להבין את כולם. לפעמים יש לי הרגשה שאני נמצא בתוך תיבת תהודה של מוזיקה, אני הצליל שנוצר, ולפעמים אני כלי הנגינה עצמו. אתה בטח לא מבין…".

דיאלוג מרתק בין נער מתבגר לפסיכולוג שלו, דיאלוג המתנהל גם באמצעות מוזיקה וצלילים המתרוצצים לשניהם בגוף. ערן בורח מביתו ומתחיל במסע המהווה גשר בין המעגלים החיצוניים והפנימיים של חייו,
מסע שבמהלכו גם ערן וגם הסובבים אותו עוברים תיקון.

ילד מקולקל

המלצות

דינה צבאן

מארג יחסים עדין ומורכב בין נער מתבגר למטפל שלו, פסיכולוג המתמחה בטיפול בילדים, ילדים מקולקלים. זה סיפור המסגרת. או שאפשר גם להסתכל על זה כמסלול.
מסלול של מסע. לא מסע כזה שעובר בדיוטי פרי, ובסופו אתה מוצא עצמך מצולם בתמונה על רקע הותיקן. אלא מסע אל תוך נבכי הנפש.
גם בספרו הראשון (חוצה) זה היה סיפור מסע. פיזי ופנימי. הוא טוב בזה שגב. לאט ובעדינות הוא הכניס אותי אל הנימים העדינים של החומרים שמהם עשויים החיים.
אהבה, שכול ,יחסי הורים ילדים, פער דורות, ועוד.
אני אוהבת את הספרים האלו שמעירים בי דברים. דרור, יותר מפעם אחת גרמת לי לדמוע.
כשסופר מוזג בנדיבות טונות של רגש ורגישות אל תוך הדמויות שלו, אין מצב שאתה נשאר אדיש לדמויות.
דרור שגב כותב בתשוקה, בהרבה תשוקה. אפשר ממש להרגיש את הלהט של המילים, את הרפרוף שלהן. יש הרבה עוצמה בכתיבה של שגב.
וכל המוזיקה שנוכחת בספר. איזה בונוס אדיר!
אהבתי. ספר שנגע בי.

ללא שם

היי דרור,

התחלתי לקרוא בספר שלך "ילד מקולקל".

עלי לומר לך שאני קורא מעט רומנים. בילדותי ובתקופת נעוריי בלעתי רומנים בשפת האם שלי, צרפתית. אני קורא בעברית למרות שזה לוקח לי יותר זמן מאשר בצרפתית או באנגלית אבל לרוב, עם התבגרותי, אני אוהב מחקרים פילוסופים.

ניגשתי לספר שלך בנימה של סקרנות כי זו הפעם הראשונה שאני קורא רומן של מישהו שאני מכיר (אם מותר לומר שאנחנו מכירים אבל זו שיחה אחרת). עלי לומר בכנות מוחלטת שהוקסמתי מיד, מהשורות הראשונות.

כבר קראתי מחצית מספרך, וזה לא מובן מאליו מבחינתי, הוא מלא רוך ושופע אהבה, נתינה ונדיבות - אותה נדיבות שהפגנת כלפי - "אני לא אקח כסף ממך!".

היו כמה קטעים שגרמו לי להזיל דמעה ואפילו לבכי של ממש. כנראה כי אני בעצמי בתקופה של אבל על אמי, כנראה כי אני בעצמי ילד מקולקל ויש לי בן, חכם ומחונן שהוא בעצמו באבל בגלל טרגדיה נוראית שקרתה לחברה שלו לשעבר ואשתף אותך בעל פה בהזדמנות אחרת, מחונן הוא בני אבל נשאר ילד מגודל מקולקל בן 39.

אולי בגלל שעולם הילדים/מתבגרים/בוגרים/מזדקנים/קשישים מקולקלים כל כך מוכר לי.

תודה על החוויה שאתה גורם לי לחוות, תודה על הזדמנות שאתה מגיש לי, על מגש של כסף, תודה על הדמעות...

לא סיימתי לקרוא בספר אבל אני לא ממהר, אני מושך, שלא יגמר מהר מדי...

שלך,

סימניה

כולנו מקולקלים. כולנו פגומים. הרבה תקלות מתחוללות בפס הייצור האנושי שאנו מהווים את תוצריו. חולשות ומגרעות וחסרונות הם חלק אינטגרלי מהאופי שלנו. כולנו "מקולקלים", עם מרכאות כפולות ומכופלות, כיוון שבעקב אכילס זה טמונה גם הרבה אנושיות והרבה פְּגִיעוּת. ואולי גם שותפות גורל קטנה ועגמומית משהו, כמי שמנסים לנתב את דרכנו במשעול החיים ולעתים כורעים תחת כובד שק צרותינו. כי בין אם אתה "ילד מקולקל", נער רגיש, מיוסר ופגיע, שמתקשה להתגבר על מות אמו וחווה יחס קר ומנוכר מאביו ומאחיו, ובין אם אתה "מבוגר מקולקל", פסיכולוג שלא מצליח להביא ילדים לעולם, איבד את אחיו בתאונת דרכים וסוחב את השלכותיה של פגיעת ראש קשה מתקופת שירותו הצבאי, הסבל קשה מאוד. הייסורים והמצוקות ושברון הלב זהים ומשותפים. כולנו מקולקלים, כולנו פגומים, וכולנו נוחזר בסופו של דבר אל היצרן, שככל הנראה לא יזכה לקבל את תו התקן העומד בדרישות האיכות של מכון התקנים. וכך היצרן יקבל בחזרה את הסחורה האנושית עם סיום חייה, זו הפגומה והבלתי שמישה, כשהיא עטופה יפה בתכריכים וארוזה בתוך קופסה מהודרת המותאמת למידותיה. סחורה מקולקלת. מוצר פגום.

דרור שגב לקח שני אנשים "מקולקלים", נער מתבגר והפסיכולוג שלו, שני אנשים שלכאורה כה שונים האחד מן השני, וחיבר אותם בקשר שובה לב, כשהדיאלוג שמחבר ביניהם מורכב לא רק משיחות, אלא גם ממוזיקה, מצלילים וממכתבים. הרבה אנושיות, רגישות ואהבה טמונות בנפשם המיוסרת של השניים. ערן, שאיבד את אמו ושקע באבלו, מסתגר לו בקונכייתו, כשהמוזיקה מהווה עבורו מפלט ממדווי החיים. בעזרתו של אברם, הפסיכולוג, ערן ילמד שהמוזיקה יכולה לעשות גם פעולה הפוכה: לקרב בין אנשים ולחבר ביניהם, כשהיא מגשרת על פערים של גיל ורקע אישי שונים לחלוטין. בהמשך יוסיף ויירקם קשר מרגש בין ערן למשפחה מארחת מקיבוץ בערבה, משפחה שתעניק לו את החום והאהבה שכה חסרו לו במשפחתו שלו.

הפסקול המוזיקלי שמלווה את הספר התנגן לו לא רק באוזניי אלא גם בלבי, והוא כלל גם את ההרכב המוזיקלי האהוב עלי ביותר ואשר מלווה אותי למן ילדותי, להקת.R.E.M. כל כך שמחתי למצוא אותם כאן, כשהיצירות המוזיקליות הנפלאות והמרגשות שלהם כמו עולות ומבצבצות להן מבין דפי הספר ומתנגנות להן ללא קול עמוק בתוך לבי, משתלבות בהרמוניה מושלמת עם העלילה. אלבומםAutomatic for The People המלנכולי והמלודי משקף מאוד את רוח הספר, ומתוכו בחרתי לצרף את השיר Everybody Hurts.
https://www.youtube.com/watch?v=5rOiW_xY-kc

דרור שגב יצר סיפור אנושי קטן שכתוב היטב, בפשטות ובאהבה גדולה לדמויות. האנושיות של הדמויות, טוב לבן והכמיהה שלהן להתרת הקשרים במסכת חייהן הסבוכה, כל אלו דיברו אל לבי וריגשו אותי. הסיפור מיטיב לתאר ולהמחיש את כוחם המרפא והמפרה של הידידות בין אנשים, של המוזיקה ושל הספרות בחיינו. וכשהם חוברים שלושתם יחדיו, הידידים, הצלילים והספרים, אמנם לא נוכל להיוושע ולמצוא מזור לכל צרותינו, אבל ללא ספק נמצא איזו פיסת נחמה קטנה. ואתם יודעים מה? אין זה דבר של מה בכך.

סימניה

כתיבה עדינה- כתיבה עדינה מתאפיינת במשחק בין הגילוי לנסתר, מין אריגה שכזו שנשלחת ישר אל תוך הקורא, היודע אך גם הלא יודע, ובונה לה שם קן חם, כזו המציירת דמויות יוצאות דופן ברגישותן, באופיין ובמחשבותן. אתן כמה דוגמאות לסופרים המתאפיינים בכתיבה שכזו, כתיבה מן הסוג האהוב עליי: רוי יקובסן, סופר נורווגי שעד כה תורגמו שני ספרים פרי עטו, ג'יין אוסטן, שכתיבתה עדינה וחכמה עד מאוד, שרה אשר פינקהוף, סופרת מקסימה ממוצא יהודי הולנדי אשר עברה את השואה עם פצעים נפשיים רבים, ועוד סופרים רבים וטובים... לרשימה הזו הצטרף לא מזמן הסופר דרור שגב.
הכל התחיל בהודעה הזו: "אשמח אם תראי לנכון לקרוא את ספרי החדש ילד מקולקל. תודה דרור". הודעה פשוטה אחת טמנה כל כך הרבה... ובכן, היו מספר ספרים שהייתי צריכה לקרוא לפני הספר הזה, אך בזמן הייתי יכולה להתכונן, ולו במקצת, ולהבחין ביכולת הכתיבה של דרור, נפעמתי מרגישותו ומכתיבתו העדינה.
הספר מספר על ערן, "ילד מקולקל", רגיש באופן יוצא דופן, המוצא את עצמו בסיטואציה לא נעימה. לאחר מותה של אימו רוני המיוחדת והאוהבת, כשהוא חש תחושות אבל ומחנק, הוא מרגיש גם כי משפחתו ובמיוחד אביו לא תומכים בו, קרים אליו כמו קרח ולא מבינים אותו בכלל. הדרך היחידה שלו להרגיש שלם שלם היא המוזיקה, היא מקלטו, היא והכתיבה.
כאשר האב רואה שלא נותר מה לעשות והנער שבוי בתוך עצמו, או יותר נכון להגיד הוא שהסבא האוהב הוא שעוזר לכך (מצד אימו), הוא נשלח אל אברם פרחי "מתקן ילדים מקולקלים" (פסיכולוג). שם ביניהם נרקם קשר יוצא דופן, בין אם דרך מוזיקה או דרך כתיבה וקריאה.
הקשר ביניהם כל כך עמוק עד כי כאשר ערן יוצא למסע לחפש אחרי מקום שקט לו הוא קורה "הבור" ואותו הוא חושב כי ימצא באילת, בו גם נדמה לו כי ייתחבר על ההרגשה של איך זה להיות קבור בקבר, כמו אימו, אברם משתגע. אך לבסוף ייסתבר לכולם ייתברר לכולם כי ערן רגיש וחכם הרבה יותר מכפי שציפו ממנו.
הספר גם משלב קטעים אותם כביכול כתב ערן ומהם הייתי נפעמת לגמרי. איך דרור שגב כתב קטעים כה יפים? האם הוא מכשף? ללא ספק הרגשתי מן הספר הייתה של כישוף, עד כדי כך שכאשר גמרתי אותו, (לפני כשבוע בערך), נתתי אותו לידיד שלי בשביל לתרום גם לו מן הכישוף.

סימניה

מארג עדין מסתבך ונפרם – מצוין.
ערן, הוא נער מתבגר בן 17, מתנתק מהסביבה. מסתגר בעצמו. בבדידותו. חודר עמוק אל צלילי המוזיקה ואל המילים הכתובות – הם החברים המלווים אותו. הוא נובר ואוסף, מקשיב ומגלה צלילים חדשים. וקורא ובעיקר כותב המון מילים - עולמות שחודרים אליו. מנחמים את נשמתו – מגדיר עצמו חוקר צלילים או חייזר מוזיקאלי. ילד מקולקל - להבנתו.
ואתו – חברה אחת נערה בת גילו עולמם משותף אף היא חוקרת צלילים, חייזרית מוזיקלית. מתנתקת וסגורה. ילדה מקולקלת - להבנתה.
ערן, התייתם מאמו, אביו ה'מתוקן' קושר את התנהגות בנו הצעיר באבדן ומביא אותו אל אברם הלא הוא פסיכולוג קליני, המתמחה בתיקון "ילדים מקולקלים".
(אברם עצמו, זאת לדעת – סוג של 'מבוגר מקולקל' (?) – המוצא נחמה לנפש הדואבת דרך חדירת עומק אל עולם המוזיקה ואל המילים הכתובות).
הקורא, מתלווה לתהליך הטיפול (שמסתבר כי הדדי הוא), בתוכו מתרחש תהליך של היכרות עומק והתקרבות עדינה עד ליצירת קשר הקושר בפקעת סבוכה את החוטים של ערן המתוסכל לאלה של אברם המתוסבך – תוך כדי תהליך הטיפול, לדעתי במהלך הריפוי נשבר משהו בערן, מצב המוביל לתעלומת בריחתו והיעלמותו עד לפתרון התעלומה ובמקביל להבאת הטיפול להצלחתו (בהבנה והשלמה כי המקולקלים למעשה מתוקנים מאוד שזקוקים לנפש מבינה ומכוונת) עד להתרת הקשר הסבוך המתוסכל של זה והמסובך של זה בהדדיות. הכול בהובלתו המקצועית המקולקלת והרגישה של אברם עד לקבלת מארג עדין של קשר מושלם בין השניים.
ובקיצור, לפנינו מרקם משובח של סיפור משולב בפס מוזיקלי נכון ובמילים המדויקות כל אלה מביאים את הקורא להבנה – כי כולם כך או אחרת – מרגישים ילדים מקולקלים, להבנתם. ועם המגע הנכון - יכולים להרגיש מתוקנים ושלמים. כשתוך כדי סיפור העלילה המפותל והטוב.
הערה אישית לחברנו שאולי - אתה כבר מתוקן. הכי מתוקן. יודע, יודע הכול שטויות, לא מדעי לא מוכח - עזוב טיפולים ושטויות. אתה בסדר as is

ילד מקולקל / דרור שגב

כרמית בר –גיל. מנהלת מועדון קריאה לאוהבי ספרים

אסכם במילה אחת: תענוג! כתיבה יפהפיה, שפה עשירה ומלאה ברגש. אי אפשר להניח את הספר מהיד, דרור אתה פשוט מוכשר!
הספר לא קל מבחינת הנושא, נאלצתי מדי פעם לקחת הפסקות מהקריאה ולעכל את הכתוב. דרור נובר בנבכי הנפש של הגיבורים ומנתח אותם בצורה יוצאת מן הכלל. ממליצה בחום!
שני גיבורים עיקריים בסיפור: הפסיכולוג אברם ש"מתקן ילדים מקולקלים" והנער בן השבע עשרה, ערן, "ילד מקולקל", שבא אליו לטיפול.
ערן הוא ילד רגיש. אמו נפטרה ממחלה והוא אבל את מותה. הוא ילד מאד מופנם ומוציא את כאבו דרך הציור, הכתיבה והאזנה למוזיקה. הוא מכונה "חייזר" בפי ילדי כיתתו. ערן מרגיש בודד, לא מוצא את עצמו ומתגעגע מאד לאמו שהיתה החברה הכי טובה שלו.
אביו מנסה לתפוס את מקום האם שנפטרה וגם אחיו לוקח פיקוד אך הם לא רגישים מספיק לצרכים של ערן ולא מצליחים להעניק לו את החום והאהבה שהוא זקוק להם.
אביו שולח אותו לאברם הפסיכולוג וביחד ובעזרתה של המוזיקה הם מנסים לשקם את ערן. יום אחד, בתום הפגישה אצל אברם, ערן נעלם. הוא בורח מביתו ומגיע לקיבוץ אקולוגי בדרום. שם הוא פוגש בזוג חברים שעוזרים לו לפרוק את אשר על לבו.
אברם מתוסכל, לאחר שכבר כשל בטיפול בעבר, הוא חושש שמא איבד גם את ערן. הוא נרתם למסע חיפוש אחר ערן ועובר בעצמו מסע משלו.
הספר מספר גם את סיפורו של אברם, פציעתו במלחמת לבנון הראשונה ושיקומו דרך המוזיקה ובעזרת חיילת שטיפלה בו במסירות. בהמשך אברם מתחתן והולך ללמוד פסיכולוגיה.
האם אברם יצליח להציל את ערן?
גם ערן וגם אברם עוברים מסע לא פשוט, כדאי לכם מאד לקרוא את הספר ולברר מה יוליד אותו מסע.
ממליצה בחום!

צליל מכוון

רן בן נון

ביקורת חנות

שרית פליין

אברהם פרחי הוא פסיכולוג ילדים קליני, מומחה לתיקון "ילדים מקולקלים". ערן הוא ילד כזה.

כשערן מחליט לברוח המסע של שניהם מתחיל...


"בספר טוב יש לי תחושה שאני מכירה את הדמויות. בספר נהדר יש לי תחושה שהדמויות מכירות אותי ומדברות אלי. זה מה שקרה לי עם ילד מקולקל.

 
 

פס קול

לאורך השנים כתבו מוזיקאים שונים פס קול המלווה את הספר, מוזמנים להאזין

ליצירת קשר השאירו פרטים ואחזור אליכם בקדם

© 2020 דרור שגב
עיצוב ובנייה: Wix Monster